הסיפור הבלתי נגמר!!
מאת: שושי בן דוד ארז - בית אורן

והמשעשע אשר אירע לי במהלך קורס הונה אצל כריסטינה בר סלע
 
במהלך אחד השיעורים , כאשר למדנו את טכניקת "האייפולה", החלטתי שאני רוצה הרבה כסף. אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות עשירה. עלי לציין כי אף פעם לא הבעתי לפני כן משאלה כזו בקול רם, כי זה היה נראה לי "יותר מידי חומרני", ואולי "זה לא יפה להביע משאלות חומרניות".
במהלך שיעורי ההונה נגמלתי מ"הבושה", והבנתי שזכותי לרצות מה שאני רוצה , והבעתי את משאלתי זו ברוב גאווה ובטחון. הרגשתי פעם ראשונה בחיים שזה מגיע לי וזה מה שיהיה לי כי זה מה שאני רוצה. חיזקתי את הרצון שלי בכל הטכניקות שלמדתי בהונה ובמיוחד באלו שחביבות עלי במיוחד וחיכיתי לסימנים בביטחון מלא שהנה זה עומד לקרות.
 
וזה מה שקרה בהמשך:
1. מספר ימים לאחר מכן, הבוסית שלי במשרד העניקה לי בונוס של 2,000 ₪ כולל הערכות חמות לעבודתי . היא אמרה לי שהיא "הרגישה" שאני רוצה את זה מבלי שאמרתי לה דבר וחצי דבר על כך. כמובן שהודיתי לה מאוד ושמחתי מאוד .
 
2. באותו יום קיבלתי מכתב מביה"ס של בני והודיעו לי שקיבלתי הנחה בשיעור של 40% !!!
לשם השוואה, בשנה שעברה המשכורת שלי הייתה חצי ממשכורתי כיום וקיבלתי הנחה של 10% בלבד ולא עזרו לי כל הבקשות ששלחתי לבית הספר.
 
3. בהמשך אותו היום הודיעו לי כי תביעה שלי נגד חברת ביטוח התקבלה בקלות רבה מבלי שנדרשתי להליכים מסובכים וכי הכסף יועבר אלי תוך מספר ימים. כמובן ששמחתי מאוד והסתובבתי כל היום עם הרגשה שמה שאני רוצה פשוט קורה בלי שום מאמץ, וכל זאת בזכות האמונה והאימונים.
 
4. עכשיו אני כבר בשלב של הבלתי יאומן: באותו היום הלכתי לקניות בהום סנטר. יש לי לקוח אשר עובד בהום סנטר וסיפרתי לו שאני עושה שם קניות. מיד הוא הציע כי אבצע את הרכישה דרכו וכך אזכה להנחה גדולה מאוד בשיעור של 30%-40%. מצב הרוח שלי היה פשוט בעננים וההרגשה הכי חזקה שהרגשתי הייתה: זה ממש מכיף .
 
5. ביום רביעי, יום לאחר מכן  בשיעור ההונה,  סיפרתי את כל האירועים הללו והרגשתי שכולם שמחים בשמחתי. אני רוצה לציין כי לפני ההונה לא הייתי מספרת דברים מן הסוג הזה לכל אחד , כי הייתה לי אז אמונה במה שנקרא "עין הרע". כמובן שעכשיו אני לא מאמינה בכך. נהפוך הוא, אני באמת מרגישה שכל הטוב הזה יכול להביא עוד טוב והכול תלוי במה שאני מאמינה, ואין לי שום חשש לספר את המאורעות הטובים שקרו לי.
 
6. וזה עוד לא הכול (בכוונה לא אמרתי –וזה עוד לא הסוף-כי אין לזה סוף-זו רק ההתחלה בשבילי). ביום חמישי, יום אחרי השיעור בו סיפרתי לכל הכיתה את כל המאורעות , סיפרתי זאת גם לילדים שלי. הבת שלי מיכל , בסיום דברי אמרה לי כך: "טוב, הכל טוב ויפה. בואי נראה מאיפה תביאי עכשיו עוד כסף-הרי אין יותר מי שיכול לתת לך עוד כסף" . היא כמובן אמרה זאת בזלזול ובביטול-"את והאמונות שלך" . לא התבלבלתי בכלל, והשבתי לה בביטחון מוחלט: "אין לי מושג איך זה יקרה. זה פשוט יקרה". מספר דקות לאחר מכן, טלפנה אלי חברה מהקיבוץ ושאלה אותי אם קראתי דואר היום. אמרתי לה שלא הספקתי ושתקריא לי. היא הקריאה לי שכל חבר קיבל 8,600 ₪. הקיבוץ בו אני גרה החליט אחרי עשרות שנים לחלק רווחים פעם ראשונה בהיסטוריה!!! כלומר, מספר דקות אחרי הספקות שהביעה הבת שלי , היא קיבלה תשובה  "בשידור חי".
כמובן שהמשכתי להיות עליזה ביותר, פרגנתי לקו שלי כמה שאפשר ואפילו יצאתי איתו לקניות, דבר שאני ממעטת ביותר לעשות. דבר נוסף שברצוני לציין, לא נתתי להרגשה של TOO GOOD TO BE TRUE להשתלט עלי, אף שזה היה יכול לקרות לי בקלות. עשיתי את כל התרגילים והפעלתי הרבה שכנוע עצמי כדי להמשיך ולהאמין שזו רק ההתחלה.
 
7. כשהגעתי לשיעור הבא של ההונה כמובן שהיו מי ששאלו אותי "נו, מה עוד קרה לך השבוע"? הרגשתי נהדר שהיה לי מה לספר, וסיפרתי על הרווחים שהקיבוץ חילק. כמובן שכולם שמחו ביותר. ככה הרגשתי .בשלב הזה כבר הרגשתי שאני רוצה לשמח את הכתה כל שבוע . שזה ממש כיף. לכן הרגשתי שחייב להיות המשך שבועי להגשמת המשאלות שלי .
 
8. אני רוצה לספר עוד משהו חשוב. ביום חמישי אחרי שסיפרתי לכתה את התגשמות משאלותיי, הלכתי לקניות באטליז. קניתי הרבה בשר. במסגרת המשאלות שלי, ביקשתי בלב מהמוכר הנחה. כשבדקתי את החשבון ראיתי כי הוא לא חייב אותי על קנייה בסך של 100 ₪ לערך. כמובן שצחקתי כל הדרך הביתה אבל החלטתי לא לספר את זה כי אולי משהו יעביר עלי בקורת : " למה לא חזרת למוכר והחזרת לו את הכסף"?. כשלעצמי,  הרגשתי שהמוכר נענה למשאלה שלי. אבל, כמו שאמרתי -פחדתי מביקורת. סיפרתי את הסיפור לכריסטינה והיא הציעה לי לא להשאיר את הסיפור כמו שהוא, כי אם אני פוחדת מביקורת זה עלול להפסיק את שרשרת הטוב שקרה לי עד עכשיו. שוחחנו על מספר פתרונות אפשריים למצב, והחלטתי בסופו של דבר כי יהיה הכי פשוט עבורי להציע למוכר את הכסף בחזרה, ומה שהוא יחליט יהיה טוב עבורי. אמרתי לעצמי  שבכל מקרה אני יכולה להרשות לעצמי להיפרד מ-100 ₪, ולא שווה לי לנסות כל אופציה אחרת, כי בתוך תוכי ידעתי שזה הדבר הכי נכון לעשותו.
 
9. ומה עם ההמשך?
ביום שבת,10.1.09 , הגיע יום ההולדת שלי. אני במזל טוב בת 50. בדרך כלל אני לא עושה עניין מימי הולדת וחוגגת אותו בצניעות רבה. במשפחתי , בקרב האחים, אנחנו לא תמיד זוכרים ימי הולדת אחד של השני ובודאי שלא חוגגים ביחד את ימי ההולדת שלנו.
אבל הפעם זה היה שונה. בכל זאת , אני מחויבת להגשמת המשאלות שלי.
מספר ימים לפני יום ההולדת הבת שלי מיכל, בת 20, אמרה לי שהיא מזמינה אותי ואת שני הבנים שלי למסעדה ארגנטינאית שבה היא עובדת ביום ההולדת שלי. זה מה  שאנחנו עושים כל שנה-ביום הולדת הולכים למסעדה.
כשנכנסתי למסעדה הופתעתי ביותר. כל המשפחה שלי הייתה שם. אחותי, אחי , הילדים שלהם וחברים שלי. ממש הפתעה מוחלטת ומשהו שונה שאף פעם לא ארגנו לי.כמובן שקיבלתי הרבה מאוד אהבה, הרבה מתנות והרבה כסף, הרבה יותר מכל שנה לפני כן . נו... זה כבר דבר שבשגרה ומחויב המציאות. מיד חשבתי שיהיה לי מה לספר בכתה בשיעור הבא.
כמובן שבשיעור שלאחר מכן היה מי ששאל אותי –"נו-מה ההמשך"-והיה לי כרגיל הרבה מה לספר.
 
10. דבר נחמד נוסף שברצוני לספר:
באחד הימים הייתי בחתונה, שבה לכל אורח הניחו על הצלחת אבן קטנה שעליה כתוב -בריאות, אושר וכו'. לי היה כתוב –לא תאמינו-"הגשמה". שמתי את האבן בכיס והסתובבתי אתה בתיק שבוע בערך , כאשר בשלב כלשהו רציתי שהאותיות לא ימחקו ולכן שמתי אותה בשקית קטנטנה. לאחר שמשאלותיי החלו להתגשם , הוצאתי להראות למישהו את האבן ופתאום הבחנתי במשהו שלא שמתי לב אליו קודם לכן: שמתי את האבן בתוך שקית של לוטו/מפעל הפיס!!!. כשמתי לב לכך, נדהמתי . הבנתי שהסמליות הזו הינה בעלת משמעות רבה, וכל זה לא "סתם" או ב"מקרה".
 
11. חלק מהתלמידים אמרו בשיעור האחרון שהם עושים עלי "גרוק". זה נחמד מאוד לשמוע. בהצלחה!!!.
 
שושי בן דוד ארז - קיבוצ בית אורן